התמכרות מבקשת הסדנה?

יש לי התמכרות.

זו לא התמכרות מופרכת. לא חומוס ולא קיווי, כמו שביקשתם.  

זו אובססיה לאוכל. אנורקסיה.

זה חצי שנה (בעוד יומיים) של הרעבה עצמית קיצונית מעורבת עם
זלילות לא מוגבלות עד שנגמר האוכל או עד שיש לי בחילה נוראית
ואני לא יכולה לזוז.

זה יום אחד לאסור עליי עוד חצי קרקר שמכיל 13 קלוריות, ויום
אחר כך לזלול עוגות ושוקולדים ועוגיות.

זה לשנוא את עצמי.
כל הזמן.

זה להיגעל מעצמי ומהכל ומכולם.

זה להעמיד פנים שהכל בסדר ואז הנפילה היא שוב כואבת יותר. חזקה
יותר.

זה חצי שנה בלי מחזור.

חצי שנה בלי הנאה מאוכל.

ואלו 18 שנים של כאב.
ו-18 שנים של מחשבות שקודחות וקודחות בלי מנוחה, והצלקת הקטנה
על היד שלא רציתי שאף אחד יראה ואף אחד לא ראה ועכשיו אני רוצה
שיראו. רוצה שיבינו. רוצה שיעזרו לי כי אני לא יכולה לעזור
לעצמי וכי אני הורסת את עצמי, עוד יותר ממה שחשבתי שאפשר.

כל מה שצריך זה פעם אחת את האומץ. ואת האנוכיות. פעם אחת.