דרור בלומברג / בן ערובה |
וכלאתי את הנפש במרתף
הרחק הרחק מאוזן אדם
שם הכרחתי את עצמי
להתקיים רק מדיו אפלה
ודפים שלא ידעו להיכתב
את הכאב שלי, את הצרחות
המסויטות ביותר שרטטתי
על גופי בדמות צלקות שאת
לא מסוגלת להתבונן או לדמיין
את קיומן המכוער
לקחתי את עצמי בן-ערובה
וכלאתי את הנפש המיוסרת
הרחק הרחק על הר מבודד
בתוך צריף ישן ומיושן, בתוך
מרתף אני מתקיים בלעדייך
כצל
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|