|
לקחתי את עצמי בן-ערובה
וכלאתי את הנפש במרתף
הרחק הרחק מאוזן אדם
שם הכרחתי את עצמי
להתקיים רק מדיו אפלה
ודפים שלא ידעו להיכתב
את הכאב שלי, את הצרחות
המסויטות ביותר שרטטתי
על גופי בדמות צלקות שאת
לא מסוגלת להתבונן או לדמיין
את קיומן המכוער
לקחתי את עצמי בן-ערובה
וכלאתי את הנפש המיוסרת
הרחק הרחק על הר מבודד
בתוך צריף ישן ומיושן, בתוך
מרתף אני מתקיים בלעדייך
כצל |
|
|
אני איש של
מילים מועטות.
למרבה הצער,
אישיות השניה
שלי דווקא
מעדיפה להכביר
בהן.
זוזו לסטרי מתרץ
את נאום הפתיחה
של ערבמה ה-26,
שנמשך שש שעות,
שלוש דקות
ובקבוק מנופץ
אחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.