כל היום חיכיתי לטלפון שיצלצל כדי שאלרועי יודיע לי אם הוא
מצטרף אלי לנסיעה או לא. הרגשתי כל כך מטופשת, צמודה לטלפון
כמו איזו בת שש-עשרה בסדרה אמריקאית, איזו בלונדינית שמחכה
לטלפון מחתיך השכבה בזמן שהוא בכלל מזיין את החברה הכי טובה
שלה. אני שונאת לחכות, שונאת להפקיד את המצב רוח שלי בידי
האחר.  וזה כל כך קוטבי וקיצוני, הרי אם הוא יתקשר ויודיע שהוא
החליט שסבבה והוא בא, אני אהיה בעננים, ברקיע השביעי, זה יהיה
יותר טוב מכל טריפ שאי פעם לקחתי או לפחות ככה זה ירגיש באותו
רגע. אם הוא יתקשר ופיו שגור איזה תירוץ עלוב ולא משכנע ויסביר
לי איך אין לזה שום קשר אלי, אני אכבה ובעיניים אראה רק שחור
דרך דמעות גדולות ומלוחות ואקלל אותו ואת אמא שלו ואת היום
שנפגשנו ואני אשנא את העולם ואתחיל לחשוב מכל מיני מחשבות
קיומיות שלא עוזרות לאף אחד מלבד לדיכאון! אוף!!! למה הוא לא
מתקשר כבר? ערב זה מהשעה 12 ככה לא? מה זה ערב? מי מבטיח שהוא
יתקשר בערב? זה יכול להיות כל דבר! הבן-זונה היה צריך להגיד לי
שעה, מדויקת 18:09 או משהו כזה, הוא מכיר אותי, הוא יודע שאני
משוגעת! טוב, סבבה, אני יודעת מה הדרך הכי טובה לצאת מהמצב
הבלתי נסבל הזה, אני אתקשר אליו, אעמיד אותו במצב הכי לא נעים
שאפשר להעמיד מישהו, מצב רולטה כזה "כן או לא או שאני יורה!"
רק שיגאל אותי מיסוריי!  אין מצב שאני מתקשרת! מה אם הלחץ הזה
שאפעיל יפעל לרעתי? אם זה יגרום לו לברוח? לא, לא מה פתאום
שאני אתקשר אליו?! איזו מחשבה מטומטמת.
אני לא צריכה להתקשר, אני בנאדם שקול ורציונאלי. אני יכולה
לשבת בסבלנות לחכות כמו אדם בוגר לגזר הדין, הרי אני אחרי כל
זה? מעבר לזה נכון? הרי עבדתי על עצמי מלא, שיפרתי, שיניתי,
שדרגתי, שיפצתי, מנטרה ועוד אחת, נרגעתי, ראיתי את האור ושוב
פעם ושוב פעם, הרצאתי, נכחתי באלף ישיבות ושמעתי אנשים מדברים
והקשבתי ולמדתי מאחרים ומטעויות שלי ושלה ושלו ושל כולם... אני
אחרי המסע שלי וכל ההשלכות שלו, אני יכולה, מסוגלת ואפילו קטן
עלי לחכות לטלפון מהאדם שאני רק הכי אוהבת בעולם שיגיד לי אם
הוא טס איתי לאמסטרדם או לא! יותר מזה, גם אם הוא מחליט לא
להצטרף אלי, אני אתגבר גם על זה, הרי אני משודרגת!!! אני אהיה
בסדר!
איזה פאקינג משודרגת! אם הוא לא בא לגור איתי באמסטרדם כדי
שאוכל ללמוד שם מוסיקה עם המילגה שקיבלתי אני אשבר, אתרסק
לרסיסים ולא ארצה לקום לעולם! אני אמות רווקה עם שישים חתולים
כי לעולם לא ארצה לאהוב ולהקשר שוב, אני אהיה די.ג`יי ענקית עם
חור ענק בלב ששום חוט ומחט יכולים לתקן!
הסלולארי מרעיש, איזה צלצול דבילי בחרתי?! זה אלרועי! שיחה
מזוהה זה סיוט, אין הפתעות בחיים...
טוב אני עונה.