תחושת מועקה נוראית,
מחנק בגרון,
ודמעות על סף העיניים.

זה, מתי שאני רואה אותך.

כל כך רוצה לגשת,
לדבר,
להגיד לך הכל.

אבל לא הפעם... הפעם זה אסור.

מנסה להתעלם,
לא להתייחס,
אבל אני לא יכולה

לא רוצה.

אני חייבת... רק מבט חטוף...
קלטת, והחזרת.
מבט, עם כל כך הרבה משמעות.

תבוא ותגיד לי.

אני אשתנה,
אעשה הכל,
אבל לא אכפת לך.

פשוט תבוא ותגיד.

זה כואב,
זה להרגיש ולא לדבר,
זה חד צדדי.

זה רק אני.

הפסקתי לקוות,
והבנתי את הרמזים,
אבל אם זה באמת כך,

רק תבוא ותגיד.