השכמת בוקר. הוא קם. מתלבש מהר ויוצא החוצה. ככה החיים בצבא.
בצהרים הוא חוזר מותש מהרגיל, ואוכל בקושי את התירוץ העלוב
לאוכל שהביאו לו. ככה זה בצבא. הוא ממשיך באימונים קשים
להפליא. בערב שוב דפקו אותו - הוא צריך לעלות לשמור. הוא
מתיישב לו שם, יחד עם עוד איזה ירקרק אחד כמוהו. הם מדברים כמה
דקות, משהו בסגנון:
ירוק א'(הוא):" תשמע אתמול הייתי עם איזה בלונדינית אחת.."
ירוק ב':" וואלה באמת? איפה פגשת אותה?"
ירוק א':" במסיבה סוף הדרך ברחובות.."
ירוק ב':" ומה עם הקרציה ההיא..?"
ירוק א'(במבט זועם):" אני הצלחתי להתחמק ממנה בינתיים.."
(שתיקה).
הוא פותח את הפלאפון שלו, ורואה שהוא קיבל חמש הודעות חדשות.
בשקט רב ופחד עצור הוא בודק מי זה. אימא רוצה לדעת אם הוא
בסדר, ההיא החמודה התקשרה כדי לומר לו שלום ולראות מה המצב,
אחותו התקשרה כי בסופו של דבר גם היא מתגעגעת. הוא בודק את שתי
ההודעות האחרונות וזה היו שני חברים שלו. הוא נושם לרווחה.
סדר היום נמשך אותו דבר במשך שבוע וחצי.
יום חמישי.
הוא עולה על אוטובוס, ונוסע הביתה. הוא מגיע לרחוב שלו, מזמזם
לו שיר עצוב, ומסתכל כל הזמן מסביב. הוא פותח את הדלת, ואימא
שלו רצה לקראתו. היא מחבקת אותו חזק חזק, והוא לא מתבייש מזה.
הוא הולך להתקלח, להחליף בגדים. ואז הוא מתיישב בסלון ורואה
טלוויזיה. אחותו הקטנה מתקרבת אליו בצעדים קטנים ומתיישבת
לידו. בידה הוא רואה עיתון, ובו כתוב שערבי רצח מישהי, לא
יודעים מי, גם לאף אחד לא ממש איכפת ועוברים לסדר היום.
הוא נוטל מידיה את העיתון ומעיין בו קצת, לאט לאט עיניו
מתכווצות.
הוא קם מהספה, ויוצא החוצה.
שם בחוץ הוא נכנס למכונית ונוסע לבית של ההיא החמודה. היא
פותחת לו את הדלת במגבת ומחייכת אליו. הוא דוחף אותה פנימה...

כוסות השמפניה מתנגשות זו בזו וצלילי המוזיקה השמחה  מקפצים
לכל אורך החדר. אנשים רוקדים, בקבוקי שמפנייה נפתחים כל שנייה
וכולם צוחקים. הוא לוקח אותה לחדר, מנשק אותה בטירוף. מפשיט
אותה, והיא אותו במהירות. הוא מזיין אותה לכל אורך הלילה,
למרות שהיא מתעקשת לקרוא לזה "לעשות אהבה".

ורק דבר אחד גרם לזה, "שמה היה כנראה שמריתוש", היה כתוב
בכתבה..