נענעתי בראשי לשלילה, וצפיתי בפניה משתנות. העציב אותי שכל כך
אכפת לה, לא צריך להיות. לרקוד לבד זה גם ממש כיף, חייכתי
וניסיתי איכשהו להביא לה נחמה, אבל זה היה די מיותר, כך זה
תמיד. היא התיישבה כמה כיסאות לידי ואני מניחה שניסתה לנער
מעצמה את האכזבה המטופשת.
היא הייתה מאוד נחמדה, הושיטה יד וחייכה חיוך כל כך מקסים, רק
בגלל זה הייתי רוקדת איתה, בגלל הגישה שלה. והבדיחה הקטנה שהיא
הוסיפה, והעיניים, והגוף, והידיים.
אבל אין לי חשק, מה לעשות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.