פורש כנפיי גבוה מעל לכל זכרונותינו,
פורש כנף ומזייף מנגינה קטנה שרק אני מכיר.
מילים נוחתות על כנפיי הלהוטות, נוחתות כגשם
בלתי פוסק של צער מתוק.
סוגר לרגע קט את כנף ימיני, לתת לה מנוחה
מכל אותם זמנים של חום מעיק, לתת לה
מנוחה מכל אותם זמנים שחתכו את לבי בשמחה ותקווה.
את כנפי השמאלית אני סוגר מתוך הרצון לתת
לה מנוחה מכל אותם זמנים מלאי אכזבה וכאב אפור
של אהבה אפלה, מתוך הרצון לצנוח אל תוך הקור
של השממה הנמצאת ממש מתחת, רק
כי אני רוצה לנוח לעד בלעדייך ובלעדיי!
צונח במהירות דרך כל כאבך וזכרונותיי,
צונח כאילו אין שום מחר גם הלילה!
למה איני יכול לצנוח דרך נהר הדמעות שלך,
לחתוך לעד את הכאב שזורם מעינייך... |
