כמו שמועה רחוקה, שאי אתה יכול להזימה, נפלה עלינו הידיעה על
מותה המוקדם מדי, ויש שיגידו שלא בעתו, של סבתא, והנה הופיעו
עמם גם תמונות בודדות מחיי המשפחה, דיוקנאות שיצאו מתוך עולמה,
פאות נוכריות בצבע חציל, נשיקות רטובות מתובלות בריח בצלצלים
ושום ואנחות הנשמעות למרחקים.
כדרך כל בשר, גם אני חשתי את המחנק, שמציף כל גרון באילוח קל
של דמע למשמע הידיעה, ואולם הזיכרון זה שמבריח כל יגיעה של
מחשבה על דמותה, לא הרפה: הרי מותה היה ידוע מראש, ערב ערב
קיפלה את אותם הבגדים, שאמי הניחה לה לקפלם שוב ושוב, זאת היתה
מנת חלקה בעוגה הטנטלית של ימינו.
ובינתיים ללא פחד וללא מורא, בעדינות, הלכה ונחלשה...