|
יש מקום אליו
אתם רוצים להגיע
ואינכם
והתחליף הנוגע
רחוק מכם,
תפל הופך לעיקר
היממה
לים של אימה
והיום-יום
ליום ועוד יום ועוד...
נגיעות רכות מגששות
הופכות נוקשות
ולא כל-כך חשים,
מכבש-הזמן
מקהה חושים.
לא משקיעים
במה שמובן מאליו
עד שמאליו חדל
ומפסיק להיות מובן
וכך, המדור
שאינו שמור ליחידים
עמוס גברים, נשים
מתכלים בשיגרה,
מצפים
שיבקע לו סדק
והאור ייגה,
מייחלים למיפנה
שמשהו ישתנה
וכל אותם נימים נמים
ינועו במחול,
אולי,
אולי לעת בלותם
עדנה קטנה
תציל אותם.
|
|
|
צבוטאותי
ומוטאוטי ירדו
לסיניי,
פגשו שם את
אחמדתי ואת
קוסיתית
השרמוטה
צבוטאותי היה
ממורמר, כי מאז
שקוטאותי טבע,
הוא נאלץ לסתובב
במקומות מסריחים
ולא פחות זה
האנשים החארות,
איפה היה
המציל?!
איפה!!!
בן אדם נכנס
למים וזהו,
כלום,
ומי נשאר לספוג
את המציאות
מי?
ד"ר מישה רוזנר,
מחבר
האוטוביוגרפיה
הרשמית של
צבוטאותי שטרן -
אין לי
חברים!!!
עכשיו בשבוע
הספר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.