|
עצמו אברותיך
וניצתה כבר פלומתך
ואין הקן יכול עוד להכיל את
מוטת כנפייך
המכות בזעף.
בעינייך אני רואה
את מעופך המרהיב,
לו אך תעזי לקפוץ.
תום הקן וזכרון גוזלותך
מסרבים לתת
לטפרייך להינתק
מהם,
לוכדים את ניצתך
הבוערת
בעבותות של אהבת אב ואם.
התקפצי? |
|
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.