|
עצמו אברותיך
וניצתה כבר פלומתך
ואין הקן יכול עוד להכיל את
מוטת כנפייך
המכות בזעף.
בעינייך אני רואה
את מעופך המרהיב,
לו אך תעזי לקפוץ.
תום הקן וזכרון גוזלותך
מסרבים לתת
לטפרייך להינתק
מהם,
לוכדים את ניצתך
הבוערת
בעבותות של אהבת אב ואם.
התקפצי? |
|
|
משה קרוי בא אלי
בחלום, אמר לי
עזוב אותך מהבמה
אלה חארות, תצא
מזה, מתי תבין
שכולם נגדך, אתה
חושב שאכפת
למישהו ממשהו?
עזוב אותך!
צא מהבמה ותתחיל
לחיות.
ד"ר מישה רוזנר
מנחם אבלים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.