האדמה, שקטה היא
לקראת הסוף
יפה וחרוכת דמעות
דמעות של עוד

היא מקבלת את כולם אליה
בזרועות פתוחות
אך ניתן לראות שעצובות פניה
לקראת הסוף

לא מתחשבת בגילם של הבאים  (אליה)
לא קוראת בשמם, לא בודקת
כיצד הפסיק ליבם, לפעום
לרקום חלום, לשאול מתי נגמר היום
שכתוב על אבן

האדמה, ברוכה היא
לקראת הסוף
קירוב שפתיה הדקות,
גורם לה לחלוף
על פני האהבה,
שנשארה על פניה
אל מול עיניה

לא מתחשבת בגילם של הבאים  (אליה)
לא קוראת בשמם,לא בודקת
כיצד הפסיק ליבם, לפעום
לרקום חלום, לשאול מתי נגמר היום
שכתוב על אבן

אדמה, רחומה היא
לקראת הסוף
ואין בה כל בררה
זה לא נתון לבחירתה

השכול פורץ הוא
את דלתה
שלך, אדמה

לא נתון בידיך
כעת שבוכיות עייניך
שלך לעד, אדמה

לא מתחשבת בגילם של הבאים  (אליה)
לא קוראת בשמם, לא בודקת
כיצד הפסיק ליבם, לפעום
לרקום חלום, לשאול מתי נגמר היום
שכתוב על אבן

לקראת הסוף,
מעלייך
מתחתייך
תמיד
שלך

אדמה.

נכתב בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות
האיבה ובעיקר לזכרם.