בכוס אשר לא שלנו נטבע,
נישאים על גבי הגלים כמו שמן על גבי מים.
בצלחת אשר לא שלנו נאכל,
וזרים במקום זר נישאר.
מנסים לשחות נגד הזרם,
נגד אותם דברים אשר אנו מהם כה נגעלים,
מחפשים גאולה במצופי שווא אשר מתגלים כזיכרונות מן העבר.

אך זרם ההרגל עדיין ממשיך לסחוף אותנו קדימה,
למקומות אשר בהם רגלינו צרובה,
עינינו מרגישות עייפות,
ונפשנו לא מוצאת סיפוק.

ולכן בכוס נטבע,
ננסה להיסחף עם הנוזל הבהיר לביתנו הקדום,
אך הנוזל סוחף אותנו לכיוון שגוי,
ואנו חוזרים חזרה אל בורות השאול.

ומה אז נשאר לנו, לי ולכם, ידידי, לעשות,
לפרוש כנף ולעוף קדימה?
או שמא להמשיך וליפול ואולי אל חוף מבטחים להגיע.
אולי שם ימצא ביתנו הנודד,
ביתנו האובד.