השמיים הכהים מסמלים את בוא הלילה
הכוכבים ודאי יפלו בעוד כמה רגעים,
ובמקום להביע משאלתנו
נפול  יחד איתם,היישר אל תוך בור של פחד
כי עכשיו קשה להתעלות חזרה.
אני יודעת שמחר
עוד לא אוכל להסיר את התחבושת שהנחת על כתפיי,
עוד הפצע טרי,
וכחול הוא, לא כצבע עורי.
והדמות שכל כך חיכיתי לבואה
תופיע רק אם ארק את דמי,
כמו כתם הדם שניתז על הסדין הזה,
עד לכך שמישהו נהרג כאן, במקום עליו אנו דורכים.
לאן נעלם ניחוח הימים ההם?
לקח אותם איתו
ואותנו, הותיר כחסרי מוצא
באמצע מסענו,
צרחת כאבנו כשאגת אריה
אך חלשים וקטנים אנו
בלתי נראים כנמלים על יד הטבע הגדול,
המדים גם הם התלכלכו בצבעי הייאוש
ומרימים אנו ידיים
אל מול המלחמה הקשה הזו,
ודאי תסתיים בכשלון מוחץ.