את מכתימה את ידייך בטיפות דמו
ומוחה בשרוולך את דמעותיו
מפלסת שבילים בין טרשי אדמתו
לפינה של שקט בשדותיו
והימים, כמו לילות רעים
אין לדעת כיצד הם ייגמרו
כל נגיעה משיבה חיים
בענפי גופך שנשברו
ואת,
מחכה לו נסערת בתחתית התהום
להציל אותו מעצמו
את נלחמת עד כלות בשערי גיהינום
ויודעת - אין איש מלבדו
כשצללים כהים מתישים כוחותייך
מרצדים על גופך, נמהלים בחייך
אל תשכחי איך אז בבכייך
הוא הופיע פתאום והצית את לבך
את מנווטת ספינתו בסערה הנוראה
חובשת פצעיו, מוחקת זכרונות רעים
ממיסה קפאונו מדי יום ושעה
כובשת דמעותייך בלילות ארוכים
ואיך זה שמי שלוקח ת'כאב
הוא גם זה שמביאו
וכמה כח יש ללב -
עודך פוסעת לצדו.
ואת,
מחכה לו נסערת בתחתית התהום
להציל אותו מעצמו
את נלחמת עד כלות בשערי גיהינום
ויודעת - אין איש מלבדו
כשצללים כהים מתישים כוחותייך
מרצדים על גופך, נמהלים בחייך
אל תשכחי איך אז בבכייך
הוא הופיע פתאום והצית את לבך. |
