לו הייתי יכול
הייתי נותן לך עיניי
כשחשכו מבטיי
שתראי במקומי
לו היה רק אפשר
הייתי מוסר לך ידיי
כשקפאו תנועותיי
שתגעי עבורי
וברגעי האימה לך הייתי מוסר
נשמת אפי
כשנעתקה נשימתי
אולי תחיי בשבילי
רק את הדמעות הייתי משאיר לעצמי
שלא תפלי לבור של עצבות
את נפשי הבוערת, את רגליי השרוטות
שלא תשרפי בשלהבת הזמן האבוד
לו הייתי יכול
הייתי גונב כאבך
כשנדמה שירתך
ושר עד כלות
לו היה רק אפשר
הייתי בוכה את בכייך
כשחרב עולמך
ועיניי לא ייבשו לעולם
ובקץ הזריחות לו הייתי יכול
למות את מותך
כשאספו נשמתך
ולבי לא ידום עוד לעד
רק את הדמעות הייתי משאיר לעצמי
שלא תפלי לבור של עצבות
את נפשי הבוערת, את רגליי השרוטות
שלא תשרפי בשלהבת הזמן האבוד
ועוד כל שריטה וכל פצע אולי
חובק לחיקי ונושך את שפתיי
ומצלק את גופי בכל מכאובייך
לו הייתי יכול לחיות את חייך. |
