חיכיתי לך שעות
ראיתי איך מטוסים
נעלמים בין העננים
לא יכולתי לברוח מכאן
איך זה שהאדם בודד
שוב לא יכולתי לבוא אלייך
ראיתי את הכבישים מתמלאים באדם
היתה שמחה שלא הצלחתי להכיר
ועלתה דמותך, כמו זיכרון שלא דוהה
לא יכולתי לשנות דבר
רציתי לצעוק
אל תוך חלל ריק
כדי שיחזור אלי ההד
ואז לא אהיה לבד
גם את עצמי, לא יכולתי עוד
הורדתי מעצמי את הבגדים
וכל נחמה היתה למטען
חיכיתי לך שעות
בתוך שירים על תקוות אבודות
כתבתי את עצמי בלי סוף
כמו מפרק לגורמים קטנים
את תבואי
תוכלי לראות אותי
בלי שום קשרים
מסכים הקרינו שמות
אני חיפשתי אותך במקום שלא היתה בו
שום דלת יציאה
אי אפשר לנוע, הכל מהיר מדי
כדי שאוכל לתפוס את המעקה
וארגיש בטוח
נעלמו התקוות, דהתה ההבטחה
רק הזיכרון שלך, השאיר ריח
אני לא זוכר מה חלמתי
לפני שעצמתי את עיניי
הלילה הזה, אני רוצה להשתחרר
לשכוח אותך
לשכוח מה רציתי בך
מה חיפשתי בתוך סרטים עם סוף טוב
חיכיתי לך שעות
אולי ימים, אולי שנים
ואיך זה שהאדם בודד
הוא לא מסוגל לצאת מתוך הבדידות הזאת
להביט בעיני האנשים,
לא להתקפל לא להתפרק
והכל נכתב
כמו מעצמו
לא מחפש שום קיום חיצוני
ודמיינתי אותך,
בלי שום פרטים, בלי שום טקסים
ואת, את הזמן שנאבד לי בחלל הריק
אני מנקה את הפנים, מניח על השולחן כוס אחת
מחכה לך שעות, ימים
והם חולפים כמו לא מוכנים לקחת אותי איתם
והזמן האבוד, האם תחזירי לי אותו, אם תבואי?