לעיתים לא היה לנו מה לומר
פחדנו, שלא נוכל עוד להרגיש
אולי זה היה מקל עלינו
כתבנו סיפורים קצרים על הפרברים
שם מסתתרים הסודות הגדולים
ראינו איך הם
מדליקים זיקוקים
ואז עפות היונים
רק שנינו, הבטנו מהצד
איך יכולנו לחיות
אילו היינו שייכים
היינו מתהלכים בין הבתים
מביטים סביב
לא יודעים אם זו אהבה, או פנטזיה חסרת תמימות
התמונות, היו תלויות
מפריעות ללבן של הקיר
לא ידענו, אם הן שלנו
היינו מביטים, וכתבנו
סיפורים קצרים על הפרברים
וחיפשנו בתוכם, גיבורים
שיהיה לנו במי להאמין, שהכול ייפסק פתאום
ואז הטחנו אותם במילים קשות
כדי שנוכל להאמין שאנחנו חזקים
לפעמים, כשלא היה לנו במה להביט
נפגשו העיניים
ואני חיפשתי, איך להצחיק אותך
רק המוות שימש לנו
תגובה לחיים
שנינו לא ידענו, להשתמש בזה
שהיינו צריכים
והיינו כבים
כל פעם שלא ידענו
איך לפחד בלי לזוז
היינו קפואים במקום
עושים אהבה בלי תגובה
מעבירים ערוצים במהירות
כאילו משהו מחכה לנו
בסוף המרוץ
ואז מתיישבים לכתוב
סיפורים קצרים על הפרברים
ראינו את האישה עוזבת
ואחר כך הגבר יצא מהבית
התיישב על גרם המדרגות
והתחיל לבכות
לא ידענו אם זה אמיתי, או הוא לא מצא ברירה אחרת
ואת שאלת מה אני מרגיש כלפייך
יכולנו להאמין במשהו
אבל העיניים לא נפגשו
רק כדי לחצות אל הקיר
בסיפורים הקצרים
לא היתה לנו תקווה
ראינו אותם, נכנסים לרכב ונוסעים
כל הדרך שמענו אותם צועקים
יכולנו להבין מה הם צועקים
אם היינו שייכים
שנכנסו בחזרה אל הבית
את אמרת, אולי יש לנו סיפור טוב
ועזבת
מכל מה שכתבנו, לא גילינו סוד גדול