עוד כוסית של דלות עצב מהולה
בשמחה מחליקה במורד הגרון,
שם,
בפאב השכונתי.
כל מני עבר מתנגש עם
כל  מני עכשיו מתערבב
בתוך הכוסית הזאת.
כשהברמן מערבב זיכרון
עם
פתרון משוואות בשני נעלמים
גם אני נעלם.
או אולי מתנתק מגופי
ומביט מלמעלה.
מישהו צועק -
"אני לא מוצא את המרצפת שלי"
תגיד ברמן- אי פעם הייתה לי אחת?

ובצד יד גדולה וקשה
מחפשת נחמה ביד קטנה ורכה
ובוהן מלטפת.
ואיפה את?

לוליינים נושאי דברם של משרדי העצב
עושים פליקפלקים על במה.
ילד בן יומו מדבר על תופת שלא ראה
ומפסיק לפי סימן.
אישה משליכה עצמה במעלה הדרך על עקרבים,
לאילת היא אמרה שהיא נוסעת. לאילת.

מוריד עוד כוסית של רגשות אשמה.
איש גדול ואביו סוגרים עיניים ונזכרים
כל אחד בדרכו.
זה נזכר מלמעלה זה נזכר מלמטה.
המצח אותו מצח,  
מחרשת הזמן מחדשת שבילי קמטים.

ובבוקר כולי חמרמורות חמרמורות.
אני לא יודע מאיפה באתי.
לא יודע לאן אני הולך.