ואולי המטוס הזה, שעובר כאן בשמיים - הוא המטוס שלך.
אתה יושב בו, חוזר מאירופה. ספק רואה סרט, ספק מנמנם, וחושב...
עלי?
לא.
אתה חושב על איילת.
אותה נישקת בערב הטיסה. לה אמרת שתתגעגע וסיפרת שאיתה אתה רוצה
להיות.
ומנתב"ג מה? ישר לצפון, כנראה. לדפוק על דלתה של איילת ולומר
לה "חזרתי".
והיא תחשוב עלייך, על שניכם. היא תבין שאין מה להפסיד, אתה
בעצם נחמד. וכדאי לנסות והרי היא גם ככה לבד. והופ - יואב
ואיילת ביחד עכשיו.
ואני?
אני יושבת כאן, מביטה לשמיים ורואה מטוסים. רוצה שתבוא אלי,
ישר משדה התעופה! רוצה שכמו אז, תחליק את ידך לאט לעברי, תשלב
אצבעותייך באצבעותיי. שנשב שוב ככה לאור המדורה, אוחזים ידיים,
כאילו בטבעיות. יודעים שאף אחד לא רואה...
מי חלם באותו ערב שאחרי שאלך תפנה לאיילת?
ולא ידעתי שכשחשבתי עלייך, חשבת עליה. רציתי אותך ורצית אותה -
משולש אהבה מרגיז שכזה!
וכבר לא משולש - רק יואב ואיילת. ואני שמחה ותומכת, הרי זו
איילת! חברה אמיתית, שותפה לחדר ועכשיו - גם חברה של יואב.
לשמוע בחיוך סיפורים, לתת עצה אמיתית מהלב. לנחם אחרי ריב
ולשמוח כשמשלימים. בשביל זה יש חברים, לא?
עוד מטוס חולף בשמיים, חותך את האוויר במהירות.
בתוכו יושב אולי זוג מאוהב מחובק, נערה המצפה בכיליון עיניים
לנער הממתין לה בשדה התעופה, ואולי גם בחור אחד, עם לב
שבור...
ודאי כבר נחתת, ממתין למזוודות. עוד מעט כבר תהיה בדרך אליה,
משנן משפטים שברצונך להגיד. ובדרך צפונה כשתחלוף על-פני החוף
עליו ישבנו יחד, נוגעים - לא נוגעים, דמותי תעלה בעינייך לרגע
של חסד, ובמהירות תתחלף לדמותה של איילת.
אני קמה לאט, מורידה עיני מהשמיים, ומוותרת עלייך.
כעת נותרו לי רק המטוסים... |