|
בגבול גינת הצבר שלי
הפריחה נעדרת.
אבל עודני מקפידה בלבי
ללטף בדקירה
נצנים שקפאו באש
נגדעו, עטופים בטלית של קץ-ימים
נוראים.
וביניהם
פרחים
עודם מלבלבים
נשענים אל
מוטות בכותרות קטומות
מתעקשים, מתוך שרשיהם
להצמיח באדמתי הטרשית
חוטרים רכים
חמושים בקוצים-
לצפור בדומיה דקה. |
|
|
אני, אישית,
אוכלת את קודם
כל את השוקולד,
אחר כך את הקצפת
ורק בסוף את
העוגייה.
ההיא בלי החיים
חושבת שלמישהו
אכפת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.