הוא שירת בצבא
במלחמות אין ספור,
הוא פיקד על חיל הרגלים,
ואותות הגבורה הרבים כל-כך,
תלויים היו על הקיר.

וכך הוא חי שנים רבות,
עד שיום אחד זה קרה,
קיבל הוא צו גיוס מידי
הסיבה- מלחמה.

הוא רץ לחדרו לעלות על מדיו
עם דרגות מכוסות באבק.
הוא לא חשש ולא פחד,
להגן על ארצו הוא נזעק.

הוא הוביל את צבאו לניצחון המוחץ,
אך זה עלה בחייו.
כדור קטן כגודל הזית,
גדע את נעוריו.

הוא נקבר בבית העלמין
הצבאי וקברו היה מעוטר,
באותות הגבורה הרבים
כל כך מכל מלחמה שעבר.

ומעל כל העיטורים האלה עמד,
עוד עיטור חדש אחד
ועליו היה חרוט בגדול
"תשאר בלבנו לעד".