היא עוטפת אותך ואני מציינת מאה שנות בדידות בלעדיך
אני קופאת
מרגישה זרמים של אכזבה וכאב במעלה הגרון
היא מהדקת את אחיזתה
אתה קפוא
לא אומר מילה
פתאום התבהר לי כמה עדיף בלעדיך
ומאה שנות הבדידות
יחד עם הסכינים הפוצעות
יביאו בסופן
שקט.
בכי חרישי של הפנמה וקבלה של
חיים בלעדיך
נופל עליי ביום הכי עצוב בשנה
איך קרה שהבנאדם הכי מצחיק בעולם
הוא בעצם הכואב ביותר
הוא בעצם אני
איך
נכנסתי לחדר לקחת תיק ומשקפי שמש
הרדיו נשאר דלוק מהלילה
נפלתי על השטיח בלי נשימה
פקחתי עיניים אחרי שעה
השמש עדיין זרחה הטלפון שתק
וזה גרם לי לחשוב
מה כבר ההבדל בין שעה
לנצח. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.