ק. דוד / ההולכים |
מסתתרים בפינה.
הם ישנים בסוף יום עבודה.
עיניהם עצומות,
נשימתם לא מורגשת,
הם נחים לאחר המסע.
לא נשאיר להם פתק להזכיר מנין הם באו.
הם יודעים היטב להיכן הם הולכים.
הגוש לא חשוב
לא חשובה החלקה.
הם שם מחכים
בסוף המסע.
אמיצים, חזקים,
עייפים, רצוצים,
מדממים כרותי איברים בקברם.
עמוסי חומר זר בדמם היבש
אהובים ושנואים,
מסתתרים מפני זעם האל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|