בשבילך.
על כל הפעמים שלא הרגשתי בטוב, והספר, הטלוויזיה או משחק
הקלפים היו חשובים לך בהרבה ממני.
על כל הפעמים שלא האמנת לי, ששיקרת לי ושהפרת הבטחות שהבטחת
לי.
על כל הפעמים שלא בטחת בי די, כדי לספר לי את שעל ליבך, כדי
ליידעני מה קורה בחייך.
על כל הפעמים שלא רצית להתמודד איתי והעדפת לבכות לאחותך,
שתסתדר איתי במקומך.
על כל הפעמים שבכיתי ואת רק הנהנת  בראשך, לא הסבת מבטך אליי
כי חשבת שהכול בראשי.
מעולם לא הענקת לי יותר ממה שציפיתי, מעולם לא האמנת כי דבר מה
רע יכול לקרות לי.
מעולם לא בטחת בי מספיק כדי שאעשה דברים לבדי, כמעט אף פעם לא
פרגנת כדי שארגיש טוב עם עצמי.
על כל הפעמים שביקשתי בקשות ומעולם לא מילאת את רצוני. שמעת
את שעל ליבי, אך לא הקשבת מספיק כדי באמת לעזור לי.
אף פעם לא האמנת כי באמת רע לי, כי לא טוב לי בחיי. תמיד חשבת
שזה דיכאון חולף, שלא יימשך זמן רב מדי.
נמאס לי שדעתי אף פעם לא חשובה לך, שהינך מאמינה כי איני מבינה
דבר!
נמאס שרק רע את מנבאת לי ואינך מאמינה כי אוכל להצליח בחיי.
אף פעם לא יכולת להבין כי יש לי דעות עמדות ואמונות משלי,
שיכולות היו לסתור את שלך.
לא קיבלת את העובדה שאני צמחונית ולא הבנת כי אני רוצה שינוי
בחיי, בכדי לא להידמות לך.
אני מצטערת על הכאב שאולי את חשה עכשיו, אך רציתי לומר את שעל
לבי.
אינני יודעת מתי תקראי זאת, אם בכלל, ואם עוד אהיה בחיים.
לא אומר לך מתי רשמתי כל זאת.. רק ארמוז כי זה מתישהו במשפט
הפתיחה.
סליחה אמא, אם גם אני לא הייתי מושלמת.
אם אי פעם גרמתי לך כאב צער או אכזבה.
למרות כל זאת אני רוצה שתדעי, שתמיד לנצח ולעולמים
                       אני אוהבת אותך נורא נורא.

אלך לי לישון עכשיו אחרי שבכיתי כל כך, ואת עדיין עסוקה בשלך.
הנני מקווה כי לא אתעורר, יהיה זה נס אם בכלל תשימי לב.
רק רציתי להגיד לך, שמעולם לא שיקרתי לך, ובאמת שלא חשתי
בטוב.
אני מקווה, שאם גורלי הוא לא למות עם כאבי, בשנתי, אלוהים, את
"פריחת האביב", גם לחיי יביא.
אני יודעת אמא, שלמרות שאולי לא היית מוכנה לבואי, אהבת אותי,
לא כמה שרק יכולת, אלא כמה שרצית.
מקווה אני שהפעם, מילותיי לא יעברו לך בין האוזניים.
אלא תתעמקי בכל מילה ומילה, כדי לא לחזור על אותן הטעויות
פעמיים.
תאהבי את אחותי, אך בוא בזמן תלמדי להטיל סמכות ומשמעת.
אם אכן הלכתי, מה יקרה איתה אין לדעת.
אני לא באמת רוצה למות, האמת היא שאני יותר פוחדת.
אם זה מהמוות או שמא מהחיים, אני לא יודעת,  ידי כבר די
רועדת.
כל כך הרבה דברים יש לי עוד לומר לך, אך איני מסוגלת עוד
להכאיב לך.
אמא אני כל כך רוצה שתקראי זאת בעודי חיה, כדי שאולי תוכלי
לשנות את דרכייך.
צחוק קטן בתוכי פוקע, כי אינו מאמין שתיקחי ברצינות את
מילותיי.
טוב, נדמה כי אין טעם להמשיך לכתוב לך, חשבתי כי אולי זה יועיל
לי.
טעיתי, איני מרגישה טוב, וטעם מר בפי.