אני עיוור צבעים.
כן כן, אני פשוט לא רואה צבעים.
כאשר אתם רואים בורדו, אני רואה אדום.
כאשר אתם רואים ירוק, אני רואה חום.
אבל אני עיוור לעוד משהו.
אני עיוור רגשות.
שמעתם על זה פעם?
קשה לי לשים את האצבע על הרגע בו ידעתי שאני עיוור רגשות, אבל
אני חושב שזה התחיל אי שם בסוף הצבא.
עברתי ניתוח קשה שלאחריו השתחררתי משירות סדיר (אני לא משתמט!
שנתיים ו11 שירתתי) ואני חושש שבניתוח כרתו לי את הרציונל.
זה לא שאני לא רואה רגשות (או מרגיש ליתר דיוק), אני פשוט רואה
הפוך.
כאשר אני אוהב, אני רע.
כאשר אני דואג, אני כועס.
כאשר אוהבים אותי, אני מפחד.
היי, אני יודע, כולם עוברים את זה, אני מבולבל וכו'.
אבל לא, חקרתי את זה בהרבה קשרים, עם אנשים (אנשות בעיקר)
שונים ומשונים ככה שהמסקנה שלי מבוססת על קצת ניסיון והרבה
יומרנות.
אז מה עושים אתם שואלים?
גם לזה מצאתי פיתרון.
אני פשוט מנסה להפוך את הרגשות אשר מולי לצבעים (או לרגשות)
שאני אוהב.
למשל כאשר אוהבים אותי ואני לא אוהב, אני משניא.
כאשר דואגים לי, אני עושה דברים פזיזים.
הבנתם את הדרך, לא?
נכון, זה עוד לא עבד אף פעם, אבל זאת עוד מחלה שלי, אני גם
עיוור לתוצאות.