בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה מאיה החליטה לעשות מעשה.
שנים היא מדשדשת בין שלל הבחירות האפשריות שלה, חולמת ומפנטזת
על מקומות רחוקים, מגמגמת ובולעת מילים כאילו אין מחר. אבל
עכשיו, בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה פתאום זה נפל לה,
והיא החליטה להחליט החלטה, ללכת עם מה שהיה ברור לה מאז
ומעולם.
בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה מאיה הפסיקה לדבר
והתחילה לבצע, לקיים את שהבטיחה לעולם, להיפרד מחייה הקודמים
ולהתחיל חדשים במקום אחר, "בעולם אחר" הייתה תמיד צוחקת כששאלו
אותה איפה היא רוצה.
בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה למאיה כבר לא היה כוח
יותר, נמאס היה לה מכולם- מהדרישות, מהלחצים. העולם היה כבד
מדי עליה והיא התייאשה וקרסה תחתיו. לפעמים הייתה אומרת שהחיים
השגרתיים שייכים לטיפשים, ויש כל כך הרבה בעולם שלבזבז אותו על
שיגרה זאת פשוט פחדנות.
בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה מאיה סיפרה לי שהיא לא
אוהבת להיות כבולה יותר, שהיא לא מתרגשת מאותם דברים שהתרגשה
מהם בעבר, שהיא השתנתה, שהיא רוצה משהו אחר, מישהו אחר, ושלא
אכפת לה מכלום יותר.
בעשרים ואחת לדצמבר אלפיים ושתים עשרה מאיה נפרדה ממני, וזה לא
היה סוף העולם.