זה קצת מוזר פתאום, הדחף הזה לכתוב, ועוד עלייך.
בחיי, מי חשב שהסיטואציה הזאת עוד תחזור על עצמה?
אבל הנה, היא חוזרת.
ומה זה אומר?
לא הרבה.
אני כבר לא מכירה אותך,
ואני כבר לא מכירה אותי.
עם עצמי אני אסתדר - הבעיה היא איתך.
שאתה זה אתה.
ואני זו אני.
והקשר שפעם חיבר - כבר מזמן הלך לאיבוד.
את מקומו תפס בעיקר חלל אחר,
וכמה זה מוזר, שאחרי הכל -
כל מה שהיה -
זה אפילו לא כל כך קשה להסתדר.
רק מה לעזאזל זה אומר?
יש בכל העניין משהו שמעלה גיחוך מריר.
חצי חיוך מתוסכל.
כמה נחמד, וגם קצת מרתיע, לחשוב
שאולי בעצם,
אני ממש לא יודעת לאן אני חותרת כאן.
התעורר בי שוב הצורך לכתוב עלייך,
אחרי יותר משנה.
הנוסטלגיה אוכלת בי - ואני רק תוהה
האם זו באמת ברית שצריך לחדש?
אז הנה,
אני כותבת לך - ואתה?
אתה לא תקרא.
בעיקר כי לא אגלה לך שזה שלך,
אבל גם קצת כי
אתה פשוט כבר לא אתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.