שש עשרה וחצי כנפיים פרושות
על שפת הכינרת בחורה מהקיבוץ
נתנה לי כתובת של אתר אינטרנט
מודרני, אמרה; צעירים כותבים בו שירים.
פירות קרים ממכולה של איזו תנועה
מסיבה חשוכה, לילה אחרון שנשארים
נער ראסטות תכול עיניים
חצה רחבה ריקה.
מבטים הוחלפו. אוהל לידי
שירה איבדה את בתוליה
זוג נובלס של אחרי מעשה
אופרו בשתיקה.

שבע-עשרה מלחמת בקבוקים ריקים על חוף קיסריה,
נרגילה בחניה של קניון ערים, וודקה בלילנבלום, סרט בוידיאו,
שוקו בשבת, בייליס מתחת כתם פחם על תקרה שזה עתה סויידה, בבוקר
גילינו מה גרם הנר שהדלקת, אני מודה שאני בסך הכל מופתעת,
במובן מסויים תיכף אשמח בשבילך, בשבילה, על מילים שתחליפו וירך
שתתחכך בירך, על כתם פחם בו היא תבהה כשתגנח את שמך, בסך הכל
למה לי להיות מופתעת, גם אתה יכול לכבוש לבבות, וליתר דיוק של
כאב, כמה כבר אפשר להיות גבוהים מחובקים ופרודים, כמה שנים
אפשר להסתפק יחד בכה מעט.
אמריקה
עשרים ואחת.