אגמים עכורים ושדות נפרשים עד אין סוף
ציפור תכולת מקור משיקה כנפי זפת שחורות
משירה נוצה לבנבנה שעתידה לטבוע בין הגלים הירוקים.
ומבטיך מחפשים ללא מנוח פיסת חי, פיסת ירק
אך הכל צהוב, אפילו השמיים מאפירים מעלייך
כאילו אתה מכלה את הכל ברצון העז
באהבה גדולה מידי
תום ורכות אינם מתקבלים במקום בו אתה עומד
אך מתעקש אתה במאבק רעוע להוכיח אחרת
ובכל סגירת עפעף חפוזה עוד פרח נובל
מפיל חלל אדום כדם על קרקע סדוקה וכואבת
רגלך מבקשות למוש כי טובעות הן ברפש
אך ליבך פועם בחזה בחוזקה, הדם מפעפע נמרצות
אתה אינך מסוגל לעשות את המתבקש
אינך מסוגל להינצל עוד
כבר אין זכר לפסיעת רגל צוננת, או ללב המבקש חיים
במקום הזה לא תתקיים אהבה עזה או רוך תמים
וגם אם תקריב את עצמך למען יהיו
הריי שלא תצליח לשנות דבר. |
