תכלת השמיים / בעיר הכי רעה |
לב נושם, אדם חי,
בשפתיים שנושקות לאהבה,
מתנגנים צלילי חליל על בואה של השלווה.
בעיינים רטובות מבכי מר,
בעייני רואה הכל נראה הדבר,
עולם של פסולת האלוהים,
עיניים שופטות, עיינים רעות.
בריח של רוחות הים,
הקור חודר לעור האדם,
נושף את נשיבת האוויר הדוקר,
מצתמרר בתוך בועה,
כאן בעיר הכי רעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|