יש בי פחד לא מוסבר. פחד מפני הנפילה פנימה.
רק אתה יודע כמה אני מפחדת מעצמי ומתגובותי למציאות.
אני יודעת מה קורה לי כל רגע ורגע והיכן אני נמצאת ועדיין
המודעות הזו מחדירה בי פחד לא מוסבר לעיתים...
בלילות גואה בי החרדה ואז אני שותה כדי להרגע, ובעצם שוקעת
לתוך הסם בכדי לנסות לברוח ולשכוח את המועקה.
בבוקר אני קמה ליום חדש ואז הרבה יותר קל. מתחילה מהתחלה כאילו
לא היה ושוב נכנסת למערבולת של התמכרות.
לכל אחד הסם שלו. המציאות כמות שהיא קשה מנשוא לפעמים עד כדי
שיממון.
אתה הולך במדבר ורואה רק חול וחול ועוד חול ואין מפלט.
אז עולה לי דמותו בחשיכה ואני מתעטפת בו בשנתי כמו תינוקת
בעריסה.
אתה שומר עלי אני יודעת!
שלחת אותו בכדי שישמור עלי פה ויפקח עיניי לרווחה.
אני רואה אבל עדיין לא מעבר. קצת מרגישה שבויה באשליה או בחלום
שאינני מצליחה להתעורר ממנו. ואולי לא אתעורר לעולם וזה לא כל
כך נורא, כי בסופו של מסע עוברים למסע הבא ומבינים כי כל הדרך
הייתה שווה את המאמץ ורוצים להתאמץ עוד בכדי להגיע גבוה יותר.
אתה שומע? אני רוצה להלך איתך יד ביד בעולם של רוחות ונשמות,
בתוך האינסוף שאין לו באמת סוף, רק מעגל שמשלים עצמו כל פעם
מחדש.
בעבר הייתי מדמיינת ארמון בתוך העננים, היום איני רואה דבר חוץ
מנשמה בתוך נשמה שרק רוצה להתעופף גבוה כמה שיותר ולהיות עימך
כל הזמן.
אלוהים תן לי תקווה שלא תרפה עד המוות ואת הכח לשנות ולראות
ללא הפסקה איך האהבה והאמת מנצחים את השנאה והרוע בעולם
הבריאה.

שלך לעולמים חתומה!!!