עדי לוז / סוף סוף |
וזה הסוף החד
מצבת אבן לבנה
אלפי כוכבים רק אל תמחק אותי
העץ עומד נדמה רועד
הבעל מזדקן
הימים עוד ריקים ריקים
אלפי מתרחקים רק תקרב אותי
לכולם קופסאות קטנות שבתוכן כוונה נוספת
מסתדרות יפה בשורות
פיסות קטנות אני אוספת.
הסוף שלי עוטה עפר
וכבר אני עונה
שלא יכולתי לצפות ולא יכולתי לצפות
אלפי משתתקים רק אל תגביר אותי
אלפי מתכחשים רק אל תשכח אותי
אלפי מתרחקים רק תקרב אותי
אלפי אלפים אל תאבד אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|