כבו אורות הנדודים.
תמה רוח החופש.
עכשיו תאחז בציפורניים
בעבודה זמנית, בפסיכומטרי מזדיין,
במקלדת בבית של ההורים,
בחינוך של אחותך הקטנה,
מעניין אם היא כבר יודעת לדבר
אולי גם בעורקיה דם צועני יתום
אולי גם אחים של מלאכים
שותקים עד הרגע הראשון בו נוגעות כפות רגליהם היחפות
בחולות הדרום

שככו הסופות.
ילד עם אקדח התברר כ
זה שלא מבקש את מותו
כבחור צעיר שמממש
רק זרות רעה ונוחה
חזרת כדי לאמר שאותי אהבת
ועלי חשבת
בשנת נדודייך ובכל זאת
אינך מבקש אותי לצידך.
האמת ערומה
ומתמסרת בקלות
אהבתנו תשאר קץ רועד ואיטי
לא אכתוב לך עוד הזדמנות
נשקי מפורק על הארץ אני
מכבה את האורות בצאתי.