ואת הולכת לך במסדרונות
ותוהה מתי כל זה יגמר
מדברת עם החברות
וזה עדיין לא עובר
כולם יודעים את זה בסודות
אבל אף אחד לא אומר
ואת רוצה לברוח, לשכוח
אבל את לא יכולה להרפות
גם כשמחשיך
אלא רק לבכות
ולהמשיך
צועדת לך בשמש הצהובה
שכל היום מנצנצת
אבל את עצובה
למרות שרק לך היא קורצת
וזה כבר הפך לשגרה
בכל פעם שהמרגש רע
את פשוט ממשיכה לבכות
עד שהעיניים מפסיקות לראות
זה היה חייב להיגמר
כל העניין עם הדמעות
ואת סוף סוף
הפסקת לבכות
אבל העולם ממשיך
למרות שאת הפסקת
ושוב מחשיך
ויש מישהו שאליו נקשרת
כשכל יום מחדש מכחיל
בגללך, לבכות הוא מתחיל |