(שם היצירה מאת יוס'קה נגר)
דירה אנגלית מרוהטת ברהיטים זולים וכהים.
לילה.
מלבד אור קטן ואחורי כל האורות בבית כבויים. על כורסת
הטלוויזיה שרוע-מרוח אדם עם כרס, חולצה חלקה בהירה שמבליטה את
הכרס ומכנסי פועלים ארוכים, רוכסן פתוח בשל הכרס. שפת גופו של
השחקן צריכה להיות רוגזת אך לא מספיק עד כדי פעולה של ממש.
הטלוויזיה פתוחה ואורה מרצד במהירות על הדמות, במהירות
האופיינית לשידורי ספורט. מביט במסך, האיש מתופף עם ידיו על
ירכיו, ואז מפסיק ופונה לקהל:
"שמעתם? עכשיו יוצאת (בזלזול) "האנתולוגיה השנייה של הביטלס"..
גם כן. לא, שלא תחשבו שאני סתם מדבר. אני הכרתי אותם. כן כן,
אני פעם הייתי בג'מעה של ארבעת המופלאים. אני הייתי מופלא מספר
ארבע. אני עוד הסתובבתי איתם בהמבורג, כשהם רק שתו בירה וזיינו
גרמניות. הם חיפשו מתופף, כי הקודם הבריז להם, ואני הסכמתי.
תאמינו לי, אחרי 2 הופעות בסטאר קלאב, הזה, אמרתי לעצמי "פיל"-
פיל סומרס, זה השם שלי- "פיל, תעזוב ת'לוזרים האלה, אתה מפסיד
את הנעורים שלך כשאתה יושב אתם ומרביץ לעורות". אז קמתי
והלכתי, אפילו בלי להגיד שלום. ביציאה עוד פגשתי את פיט בסט,
האפס הזה, ואמרתי לו "פיט, בוא אני אתן לך טיפ, אל תישאר אתם
אפילו עוד דקה". אבל פיט לא שם על הטיפ שלי, ונשאר אתם. מה יצא
ממנו בסוף? אותו דבר כמוני. רק שאותי הם לפחות זכרו- השיר p.s.
I love you זה עלי, פיל סומרס. כן, הם אהבו אותי, הבני זונות.
אפילו כשהיה את רינגו הם רצו שאני אחזור, אבל כל כך התביישו
שלא יכלו להגיד לי את זה בפנים, היו צריכים לכתוב לי שיר.
טוב, אז בסוף היה הקטע שהם הצליחו וכל זה, אבל זה לא מזיז לי
את קצה העורלה. הם התמסחרו ונהיו (בגועל) מניאקים! (מחזיר את
מבטו למסך המרצד) אף פעם לא באו לבקר אותי במפעל לפקקים, אפילו
לא פעם אחת! |