נועה יובל / בת הים שלי |
אני רואה את קצה המשקפיים שלה, מהשולחן שלי.
והשערות שנופלות כך על הגב, בטבעיות מוחלטת.
והחולצה השחורה המקומטת שלה, מעבירה בי רטט.
כ"כ הרבה חשמל יש באוויר, אוויר שקט.
מעניין אם רק אני מרגישה אותו עכשיו, זז, בועט.
חלל החדר, נצבע כולו כחול, והנה היא יורדת,
צפה על הים, מתגלגלת בחול.
בת הים שלי, כולה צבועה בסגול,
בת הים שלי, קורצת אליי, מחייכת.
בת הים שלי, הנה היא, שומעת.
בת הים שלי, אל תבכי, אני יודעת...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|