ארבל הכרמלי / אווירת טירוף נאצלת |
ואת, מתלווה אליי ב"הידד",
מרשה לטירופי לזנק בשאגות אש-טילים
אשר אני משלח בך מכן שיגור יצריי הפראיים.
זו כבר לא שירה, לא חלום;
זו דהירת מנועי סילון
אחרי כל לילה ויום
בו אפשר עם גופך להיות ולנהום.
אני מהלך בין אברייך המגרים
שהביאו אליי את האביב,
מתערפל מריחותייך המאדירים תשוקה,
מתערטל מכל מחשבה
ונושר שבוז אל תוך האווירה הנאצלת
אשר ללבי כהילה קורנת,
חוזה בזרימתך המופלאה ומתרונן
על כי במציאות, זה אני בועלך.
10/05/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|