זהו, החורף נגמר ואיתו גם רוב הצער והכאב,
כאילו הגשם שעבר שטף את טיפות הבכי.

השמש עלתה ואיתה האור החדש בחיי,
החיוך עולה כל יום מחדש כאילו לא היה דבר.

בצורה מפתיע ומוזרה, אנשים רואים זאת ומגיבים בהתאם,
אומרים לי: "מה זה החיוך הרחב הניכר על פניך"?

ואני מרגיש חופשי, חופשי להכל, מרגיש חופשי ומתנהג חופשי,
חופשי להכיר, חופשי להתעלס, חופשי להנות מהחיים, ואני נהנה.

פתאום בגיל 25 אני מגלה את האושר האמיתי,
או לפחות האושר שכרגע אני נהנה מקיומו, אושר של צעירים.

אבל הנה, למרות כל זאת אני יודע, הניסיון הזה, בכל מקרה אצלי,
הוא ניסיון שממנו איני לומד, ואין לי ספק שגם מהאהבה הבאה
אכווה,
ואולי אפילו יותר, כי גם בעבר במצב כזה, הבטחתי לעצמי שזה
עובר,
שאין טעם להתמרמר ולהצטער.

אני מצידי עשיתי הכל, וכעת אני חופשי, נהנה מהחיים,
אך בסתר ליבי, במעמקי נשמתי, היא קיימת, ממלאת את ליבי.