פי חבול מלהסביר
מילים ארוכות
מחשבה עמומה
כל הרגש מפוזר מאחור
גלגלי עגלה מטפסת מתלול
מפקירה שביל חפצים
מפוזר הרגש
לא יכול לחזור

מבכירה הבדידות
אישית לא כואבת
פשוט התרגלנו לצורת המחייה
הידיעה שאת שם בשביל שנינו
מתייגת כל שבר
משוחרר מחובת זיכרון מסולף
קורים דקיקים ניצני מפגשים
נקרעים בגרירה של עבר
משותף

כתמי מעיכות
מתמעטים והולכים
גוון מרובב יוותר מהכל
את היית שם ועדיין מוסדרת מוסתרת
מלוא גלגל עין קופחת
מותירה אחרינו סרטי משי של צבע
חלקים למגע נמשכים לעתיד
ואני בורח מגשש לאורכם
חסד רחוק וקרוב
מעולם לתמיד