רונה טל / פצעים של שמש |
אבל כתמיד, עפתי קרוב מדי לשמש.
שוב נמסה כל תקוותי
הייתי אמורה ללמוד כבר לקח
אולי מרוב כוויות שכחתי
את שעוד לא נלמד במלואו.
בנשמתי עודנה יוקדת להבה
כלואה בגוף עשן
מגליד מפצעי זריחת השמש.
אולי להבא זה יצליח
תקוותי לשווא. תקוות שוטים היא
אך כבר לא נותר לי מאום מלבדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|