|
הפצעתי ברגע אחד של זוהר,
אבל כתמיד, עפתי קרוב מדי לשמש.
שוב נמסה כל תקוותי
הייתי אמורה ללמוד כבר לקח
אולי מרוב כוויות שכחתי
את שעוד לא נלמד במלואו.
בנשמתי עודנה יוקדת להבה
כלואה בגוף עשן
מגליד מפצעי זריחת השמש.
אולי להבא זה יצליח
תקוותי לשווא. תקוות שוטים היא
אך כבר לא נותר לי מאום מלבדה. |
|
|
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)
המנפיש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.