קשרתי את עצמי בכותונת משוגעים
לראות איך ההרגשה
והכנסתי את עצמי לחדר קטן מלא ספוגים למקרה שאשתגע ואפצע את
עצמי בניסיון להחלץ.
קשרתי את עצמי בכותונת משוגעים כדי להרגיש איך זה שאין לך
בחירה, אתה קשור ואין שום חשיבות למה שהמוח משדר לגוף.
הגוף מדוכא ולמוח אין שום דרך לעזור.
קשרתי את עצמי בכותונת משוגעים ודווקא אז הרגשתי הכי חופשייה,
משוחררת.
אז היד לא זזה והשרירים אפילו קצת כואבים, אז אתה בחדר קטן מלא
ספוגים בלי שום קשר לעולם החיצון.
אז אתה תלותי, מאכילים אותך, מקנחים לך את האף, מנגבים את
הדמעות.
ובכל זאת, דווקא אז המוח שלי היה הכי משוחרר, הספוגים נהיו
החברים הכי טובים שלי כי למוח כבר לא היו גבולות. הוא הפך
לשריר היחיד המתפקד בגוף והוא שובר כל מוסכמות.
הוא השתגע.
אבל את המוח, אותו בחיים לא תוכלו לקשור.