נדמה היה שכלום לא יעזור
היא לבד
בעיה שאין רצון לפתור
לאף אחד.
ולמרות זאת היא מחייכת
חיוך זך וזוהר
כל מפנה מברכת
למרות שהוא בסוף סוטר.
והיא ממשיכה להאמין, בתמימות
באידיאל נשגב.
ממשיכה להרגיש חמימות
מתפוח נרקב.
השנים יחרטו על פניה
אותות מרירות ואכזבה
לבסוף יתרחבו מותניה
היא לא תדע עוד אהבה.
אך עכשיו היא חולמת
בונה מגדלים באוויר
אוויר בזרועותיה מחבקת
מחפשת באופק אביר.

50 שנה יעברו
חולות נודדים מכסים
שרידיה יקברו
חלומות אחרים נהרסים.
בקברה היא שוכבת
על פניה חיוך
את חייה עכשיו היא אוהבת
כשנשמתה ללא גוף.