דמעה. רק דמעה. דמעה אחת. בודדה וזכה.
זה כל מה שנשאר.
כל מה שנשאר ממנה, כל שנשאר מהכאב שלה.
רק דמעה עגולה, מלוחה, עדינה, יפה
מוטלת ברכות על הרצפה האפורה, הקודרת, המוצקה
זיכרון לכל הטוב, הטוב שבעצם היה רע
תמיד ניסתה להראות לכולם שהכל יפה ומושלם
הייתה מתבוננת בירח הזורח
מחייך אלייה ממרומיו בשמי הלילה הענוגים
מסמל את האושר שלה, האושר השקרי, הזמני
את הטוב שהרגישה, את הטוב שידעה שיגמר
הוא שיקף לה את עצמה
היא הייתה מוארת תמיד, אבל קודרת בתוכה
ועכשיו היא מוטלת כאן, מושלכת בסתמיות על הרצפה הנוקשה
וכל שנותר ממנה, הוא רק דמעה
אותה דמעה צלולה, סימן של טוב
של הטוב שמעולם לא היה
זה לא הגיע לה.