כשקפצת מולי ועטפת אותי בזרועות שלך, סתם ככה, היה לי קצת
עצוב. כי את כל כך חשובה לי ואת בכלל לא יודעת.
אפילו שרף לי קצת, מבפנים, בדיוק איפה שנגעת, ושלהבות של אש
זחלו לי פנימה ובתוך הורידים ומחצו את הלב שלי כל כך חזק,
ועכשיו נשאר ממנו רק עפר וגרגירי חול של ים.
אמרת שזה היה בטעות. הצטערת, ולחשת שאת עצובה בשבילי. אני
חושבת שזה שקר, כי לא בכית או משהו כזה. רק המשכת לחבק אותי,
אפילו שידעת שזה כואב.

אני המלאך שלך, נכון? המלאך שלג שלך. אני אוהבת את זה, אפילו
שאת דורכת עליי לפעמים, וסימנים שחורים של סוליות מעטרים לי את
כל הגוף, אני רוצה לחשוב שזה בטעות.
אני מעריכה את זה, באמת. יותר קל לך לזהות אותי ככה, וזה גם
עושה אותי קצת מיוחדת.

הזמנת לי מונית והבטחתי שאני אחזיר לך את הכסף, עכשיו אני לא
בטוחה כי אני כל כך לא יכולה לראות אותך שוב.
היה לי חשוך ולא הצלחתי לראות את הגלים. רק קצף לבן שנראה כמו
עננים נוזליים שמתפוגגים ונבלעים לתוך המים והחוף.
לפי המבט של איש אחד שנשען על הספסל ועישן, אני חושבת שזה דיכא
אותו קצת. אבל אחר כך כשהוא הפסיק להסתכל ושרק למישהי שיצאה
מהמסעדה ליד זה עבר לו.

התכוונתי להתיישב בספסל האחורי, אבל בסוף התיישבתי ליד הנהג.
הסתכלתי מהחלון כאילו אני מתעניינת באנשים או המכוניות שבחוץ,
והאמת היא שפשוט רציתי לחמוק לתוך השתיקה של עצמי.
וכשישבתי שם, עם הרעשים של הרדיו ברקע, והנהג שלא הפסיק
להשתעל, הרגשתי כל כך קטנה. וכל כך לבד. כמו ילדה שרק רוצה
להתכרבל בתוך שמיכה ולישון. ואז חשבתי עלייך קצת, ולרגע אפילו
רציתי לגזור קבוצה מהשיער החום והמתולתל והכל כך רגיל אבל
מיוחד שלך ולהניח מתחת לכרית, אז הרגשתי גם פתטית.

נשכבתי על הספסל, מתחת לפנס, עם כל מיני ברחשים שזמזמו לי ליד
האוזן, והעודף שרשרש לי בכיס. זה ישמע מצחיק, אבל כשנזכרתי שזה
העודף שלך זה גרם לי להרגיש כאילו היית קצת יותר קרובה. אבל זה
לא רק העודף או משהו, הכל שייך לך.
הכל, ובייחוד אני. אני שייכת לך, וכל מה שנותר לי זה לקוות
שיום אחד יהיה בי כל כך הרבה ממך, וככה במובן מסוים, אולי גם
את תהיי שייכת לי.
זה מדהים - איך שהרגלים קטנים ואמונות מסוגלים להשפיע ככה על
רגשות. אף פעם לא הבנתי את זה כל כך, זה לא התפקיד שלי.

יש לנו מערכת יחסים נפלאה, אני חושבת.
את מדהימה אותי כל פעם מחדש, ואני אמסור את החיים שלי כדי
להיות איתך. את גורמת לי להרגיש כל כך קסומה וכל כך חיה ואוהבת
וכואבת ועייפה ומיואשת ומתה וחדשה שוב. כמו עוף חול.

אני אוהבת אותך.
אלוהים, אני אוהבת אותך כל כך.