היא תמיד ישנה על הבטן, מקופלת קצת,
כמו מלאך עצוב שרק רוצה לבכות.
תמיד יש לה אף קצת אדום,
והיא מחייכת עם קצת עצב.
היא יושבת על אדן החלון בחורף ומריחה גשם
נראית כמו פיה בכלוב.
תמיד יש לה מבט תוהה, כמו כמהה למשהו שלא יגיע.
אף אחד לא באמת יכול להבין מה קורה שם בפנים
מתחת למסך החום ארוך הזה, מה קורה לה בראש.
מחייכת חיוך שובב, אולי מתגרה
ואז רוצה חיבוק, ממש חזק
אבל לא מוצאת מי שייתן לה אותו.
עכשיו היא מלאך, ואולי היא בוכה קצת.
היא תמיד ישנה על הבטן, מקופלת קצת.
גם כשהיא לא מתכוונת להתעורר.