ומעולם לא הכרתם אותי באמת,
מעולם לא הבנתם את כאבי,
מעולם לא ידעתם פשר צעקותי.
מעולם לא הקשבתם באמת-
ואני מעולם לא ידעתי להגיד.

מעולם לא חשבתי שיהיה כך,
זרועה תמיד הייתי חלומות ורודים-
מעולם לא האמנתי בהם באמת.

על כן מאיזו סיבה תבכו
כשיגיע הסוף?
מה יביאכם לדמעות כשאגמר
כשבישבילכם, מעולם לא התחלתי.
מי ידבר בי טובות
כשרק רוע היה בפיכם,
כשהטוב היה נשמע כה מזוייף.

כי לא הכרתם את הטוב
כמו שלא הכרתם את הרע
כי כעת
כבר לא תוכלו להכיר,
לא זה ולא זה.