(מוקדש לזכרו של "הכלב המעשן". מקור השראה יוצא מהכלל)
המילים הן הזונות של המחשבה ואני מסרסר בהן ללא הבחנה.
בכל פעם שאני זקוק להן, אני ניגש אל בית הבושת הענק של המוח
ובורר לי מהן את אילו שבהן אני חפץ. רוב הזונות מקומטות
ושחוקות מרוב שימוש. ישנן כאלו כ'עצב' ו'אכזבה' שאותן אני מכיר
היטב, כי ביליתי איתן כל-כך הרבה פעמים. הן ניצבות בסך, בשיער
דליל מרוב שנים ואפור מרוב ערבוב הגוונים, גבן שפוף ושיניהן
מצהיבות, מביטות בי בעיניים אטומות ועייפות ומחייכות חיוך
עילג.
אודה, כמעט ושכחתי מהן בשנה וחצי האחרונות שבמהלכן זיינתי רק
את 'אושר', אך הן אינן נוטרות טינה.
בסבלנות שיש רק לפרוצות ותיקות כמותן, הן מחכות לקליינט היחיד
שלהן ושדיהן הקמוטים כמו קוראים לעברי: "אתה עוד תשוב למעוך
אותנו בידיים מזיעות בלילות שחורים של קיץ ובדידות".
ביד בטוחה, של מישהו שמכיר את הדרך על בוריה, אני מסיט את
הוילון ונכנס אל הכוך האדמדם. שם אני פוגש את הזונה הותיקה
היחידה שאינה בלויה מרוב שימוש, תמה וזוהרת היא מחייכת אלי.
'אהבה' מנסה להתחרות על תשומת לבי עם 'בדידות' הדפוקה שנכנסת
אל הכוך פתאום. אני רוצה את 'אהבה' ודואג להזכיר זאת בקול רם
לסרסור הרזה והמצולק 'רגש', ששולט בכל המילים כאן ובעקיפין גם
בי.
"אי אפשר", הוא אומר בטון פסקני ובמבטא מרוקני כבד, "אתה יכול
לקחת אותה" הוא מצביע לעברה של 'בדידות', שקורצת לעברי ומבליטה
את גופה בהתרסה. בחילה עולה בי.
בטרם יעלה השחר, אני יודע, שוב אשפיך בתוכה את נשמתי. |
למרות שכרגיל זה כתוב נהדר כמו שרק אתה יודע, אבל המשפט האחרון
שלך הציל מבחינתי את הסיפור. ג'יזוס, איזו מטאפורה, שתהיה לי
בריא. רק בשביל זה היה שווה. טוב, אז לסיכום מה היה לנו? 3
סיפורים חדשים שלך, הנאה רבה מצדי וכמה 5 שפוזרו להם ללא כל
מחשבה או היסוס. נראה לי שכולם יצאו מרוצים בסופו של עניין.
ואסיים בדבריו של אוליבר טוויסט למר במבל בבית המחסה:
"Please sir, can I have some more". אני עם אוליבר.
:-)
טל
נ.ב. תודה על התגובה לפדופיליה. בנוגע לשאלתך, ספר אחד כבר יש
לי ובימים אלה אני מגשש מרחוק אצל הוצאות לגבי ספר שני. שיהיה
בהצלחה לשנינו.
יש סיפור נחמד של וודי אלן על זונה למוח אם זה מעניין אותך..
ואולי בעצם, הוא היה נהיה שחוק? לא יודע. אולי אתה צודק.
בכל מקרה - כרגע זיינתי את הנאה.
מי יתן ויקום מחורבותיו
אתה לא מתבייש להיות כל כך מעולה?
הביצוע יכל להיות יותר טוב, זה נגמר עוד לפני שהתחיל!
ואהבתי מאוד את הסוף
אין לי מה להוסיף.
בהחלט אשמח לשוב ולקרוא מפרי עטך
שיהיה.
אני אוהבת מטאפורות של מה הן מילים. אני תוהה מה הן באמת.
סיפור טוב.
אופליה
ממש נהנתי.
הייתי כותב: יש לך את זה" אבל אני לא רוצה להעמיד פנים שאני
כותב יותר טוב ממך. או פשוט להיות יומרני מסריח.
יום טוב
ד.
כולנו, כל יוצר ויוצר, במסע אבוד בניסיון לפרוש מהדרכים
שהאפירו כבר, כדברייך. אני חושבת שבדימוי הזה, נתת גוונים
חדשים למילים שחוקות. וזו המטרה בסופו של דבר, לא? לקחת משהו
שידבר ולדובב אותו בקולך, עם מכחולך, עם גוונייך.
אקיצר, אהבתי.
מיה חובבת הארספואטיקה
הכתיבה, הרעיון, פשוט מעולה.
ליה.
הדבר הכי מקורי שקראתי בזמן האחרון בבמה
אבל משום מה הוא לא עושה את זה.
אני אומר שובף זה מאד טוב, אבל משהו חסר לי קצת. אולי אם היית
מפתח יותר (אני שונאת שונאת שונאת את הביטוי הזה), אולי אם
היית... לא יודעת. נשמה? נשמה חסרה? לא יודעת.
מצטערת, באמת שרציתי לכתוב משהו קונסטרוקטיבי. לא יצא לי.
טיפה.. לא זעזע.. אולי שקשק אותי.
מעולה.
סיפור גאוני של ממש אשר קולע ביד מדוייקת ומימנת ביותר לנבכי
נפשו של כל אחד המתגאה (ברמה כזו או אחרת) בתואר "כותב".
מי ייתן ותהיה גאוותך ניצחית.
הילה.
הכתיבה חלקה וזורמת.
לא העמסת יותר מדי ולדעתי גם לא חסר.
כמו חץ היצירה מובילה אותך למקום ידוע וצפוי אבל עדיין מאוד
נהנתי מהכתיבה שלך.
תודה.
ויש בה משהו מאד נכון...
לגבי אהבה - לא, נראה לי שגם היא מילה שנשחקת בתקופות מסוימות,
או לפחות נדמה שהיא נשחקת כשהיא בלתי רלוונטית...
בכל אופן, רעיון מצויין! כתיבה מצויינת!
יש כאן כל מה שהופך סיפור,
לסיפור טוב.
אני חייבת לומר שבתחילת הסיפור עוד חשבתי שזה לא יתפוס אותי
ושהנה בא עוד עיסוק ברעיון בנאלי (שחוק מרוב שימוש כפי שתארת)
אני גם לא נוטה להתחבר לדימויים שכאלה ובהחלט הסיפור שלך יוצא
דופן
מבחינתי, לגמרי מעניין נוגע הומוריסטי ורציני באחת.
מאחלת לך שתזכה לראות את אהבה הזוהרת יוצאת לפנסיה לצדך.
נהניתי,בהחלט כתבת מצויין!
5,בת-אל:)
X
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.