יעל נווה / מעופך |
הוא מושיט למשמר את ליבו,
עת מסרת את גופך הדומע,
חידתך עוד תרעים את נפשו.
אי ריחפת לך בשמי עולמים
ושייטת במי טהרה,
לא יודע אותך, לא קורא מעופך,
רוחך מפניו נסתרה.
מעולם לא ניתן לך שרביט,
לאו מטה, פן תפקירי כנפייך,
בעיניו הרואות- לא רואות
הוא חודר ברוך קסם אלייך.
ושוב יתעמר בך צורך,
יוליכך לכדי חופש סוחף,
בין התום לשבריר מבטך
תדעי אי לשוב ולרחף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|